שלום לכולם.
איזה גננת לא התחבטה בשאלה, או כאבה את הסיטואציה כי ביום הראשון שילדה עולה לכתה א' היא - לא תהיה שם.
איזה גננת, ליבה לא התכווץ כאשר כל האימהות הלכו בשמחה עם ילדם לחגיגת פורים מחופשים והיא - הלכה לילדי הגן.
איזה גננת שמה את ילדה בגן בלב שלם, מבלי להרהר על כל הסיטואציות שמתרחשות בגן שלדה נמצא כי היא - יודעת מה קורה באמת.
כל השאלות הללו, ועוד רבות מעסיקות אותנו הדרדסיות, ובעיקר צובטות לנו את הלב. אנו לפעמים מרגישות אשמות על כך שבימים החשובים לילדנו - אנו לא נמצאות עימן. אז נכון שבשאר ימות השנה, כאשר ילדים רבים פוגשים את הוריהם אחר הצהריים, ילדינו מקבלים ארוחה חמה מאיתנו, יש לנו זמן רב יותר למשחק, לדבר, לצחוק...אך ברגעי הגאווה אנו נמצאות במחויבויות אחרות.
הבלוג שלנו יעסוק וישתף בסיטואציות בהם אנו מרגישות את המפגש הכואב בין היותנו אימא להיותנו גננות. נפגיש אתכם עם רגשותינו על אותם מפגשים, התחבטויות, רגשות האשם ועוד.
אנו בטוחות כי נושאים מסויימים יהיו משותפים לכולנו, ומקוות כי בלוג זה ייתן תמיכה, עידוד ואולי אף פתרונות להתמודדות עם סיטואציות מסויימות. אנו בטוחות כי הגננות הוותיקות יותר יוכלו להעשיר אותנו מניסיונן כיצד הן התמודדו בסיטואציות אלו.
בציפייה להפרייה איכותית
הדרדסיות
פרטים עלי
- דרדסיות
- שתינו גננות מהמגזר הפרטי.עוקבות אחר שני בלוגים: האחד של השלישייה, כיוון שאהבתנו לטבע וגדולה ואנו מוצאות בכך עניין גדול, וכן כלפי הבלוג של גיבורות על אשר אנו מזדהות עם התחושות והלבטים שמעלות. יעקבו אחרינו שני הבלוגים הללו במקביל
הי מאת מורן אני שמחה להצטרף כמנויה ולציין שהנושא מאוד מעניין אותי למרות שאני עדיין לא אמא, אני אם כן מסכימה איתכן שישנו קונפליקט בין היותך גננת לבין היותך אמא וקשה לסמוך כיום על כל גננת שאת מפקידה בידיה את האוצר שלך.
השבמחקדרדסיות יקרות
השבמחקמעניינת המטאפורה שבחרתן לגן הילדים - תיבת אוצר...
מעבר לכך אני יכולה לתרום מנסיוני האישי שאינו מלמד כמובן על הכלל אלא רק על החוויות שלי כאמא, גננת. בכל אופן הגן שבו אני עובדת נמצא בשכונת מגוריי שהיא שכונה מאוד "קיבוצית" - כולם מכירים את כולם ונפגשים במרכז המסחרי הקטן והשכונתי. כמובן שכאשר בחרתי להסכים ולעבוד בשכונה זו (המפקחת ביקשה ממני) לא החלטתי ל"הגלות" את ילדי לשכונה הסמוכה כיון שזה לא הוגן כלפיהם. יחד עם זאת לא ניתן להתעלם מהיתרונות והחסרונות שבאים עם החלטה זו. ואכן במהלך השנים היו ילדים בכיתה עם בני ואחיהם היו באותה עת בגן שלי. הסטאטוס הכפול - מערכת יחסים כפולה עם הורים מסוימים - מצד אחד כהורה שותף לכיתה ומצד שני כגננת של ילדם האחר - לא פשוט, אך גם לא נורא בכלל. כמובן שיש לעמוד על גבולות מסוימים שעליהם מקפידים ובעיקר זה תלוי במבנה אישיות של כל אחת מאיתנו. יש מי שצריכה הפרדה גמורה בין הבית הפרטי לבין הצד המקצועי ויש מי שזה לא מפריע, מאיים וכו. מניסיוני האישי היתרונות עולים על החסרונות וכל עוד זה כך, וכל עוד הדבר לא מפריע לילדי הפרטיים, אמשיך בכך.
מקווה שתרמתי ולו במעט - אפרת
לדרדסיות, שלום.
השבמחקכל הכבוד לכן! הבחירה שלכן מצויינת בעיניי. אני הרגשתי בכל שנה, ולא רק כשילדי עלה לכיתה א', את הצביטה הזו. תמיד, היום הראשון בגן ובכיתה א' - אני הייתי ממהרת אל הגן ובעלי היה הולך בעונג רב עם בננו.
זהו קושי רב, שאין עליו כל פתרון.
יהיה מאוד מעניין לקרוא את הבלוג שלכן.
אלה
היי דרדסיות יקרות,
השבמחקכן כן גם אני הייתי שם, גם אני לא עליתי עם הילדים שלי לכיתה א', נשארתי בגן!שאלות רבות מעסיקות אותנו הגננות אכן נגעתן בנק' כואבות ואין ספק שזה המחיר של המקצוע.אני בחרתי להתמקד ביתרונות המקצוע ולהנות מהחופש שהיה לי עם הילדים בארוחות הצהריים למשל ואהבתי את השיחות שהתפתחו לצד ארוחת הצהריים מדי יום והחוויות של כל משך היום עד הערב..וכמובן הערך המוסף של החופשות המשותפות. אז אפשר באמת להסתכל על הדברים בכל מיני זוויות ובעיקר להשתדל להנות
מאחלת לכן סופשבוע נעים מרסל:)