שלום לכל החברות.
חדש, השבוע אנו מעלות סיפור שקרה לאחת מאיתנו טרי מיום שלישי האחרון...
הכנסתי את ביתי לגן חדש. במשך כמה ימים ישבתי בגן "להסתגלות". באתי עם ביתי בבוקר, תחילה שיחקנו יחד במשחקים השונים, הקראתי לה סיפור ולאט לאט לקחתי צעד אחורה ואפשרתי לה להיות עם ילדים הגן, לבחון את המקום החדש, לאפשר לצוות לגשת אליה וכו'. הגננת שאלה בצה אני עוסקת, ואמרתי לה ומאותו רגע התחיל הסנריום: את מכירה את הדיסק ששמתי הרגע. מצויין אם את אוצה אני אצרוב לך...אצלנו בגן...גם את היית מושיבה אותם ל...וכך...פתאום מצאתי את עצמי בסיטואציה שכלל לא רציתי להיות. ניסיתי לומר לה שאני עכשיו אמא, ולכל אחת יש את דרך העבודה שלה, ורוב הזמן בעיקר ניסיתי להעביר נושא, אך לשווא. השיא היה שהיא אמרה לביתי: בואי נשיר את ...אם אמא שלך גננת את אמורה להכיר. לא היא לא חייבת להכיר. היא יכולה להכיר 1000 שירים אחרים. מה שאני רוצה לומר שמאוד לא היתה נעימה לי הסיטואציה. לא רוצה שיסתכלו עליה בעיניים בוחנות, לא רוצה שכשאני מגיעה לגן ידברו איתי כגננת. רוצה שיפנו אלי כאמא. רוצה להיות מסוגלת לשאול שאלות, שאם אני הייתי צריכה להתמודד איתן בגן הייתי יודעת אבל בתור אמא זה אחרת. שונה. רוצה להרגיש בנוח ולא להסס לשאול. מותר לי להיות אמא מציקה קצת. גם לי לא כל שאלה באה בזמן אבל אני עונה, לא רוצה לעשות לגננת את החשבונות הללו...
בכל אופן אני רוצה להאמין שזה רק ההתחלה ושאולי זו הדרך שלה להתחבר איתי, כי חשוב לציין שהיא מקסימה אמיתית, הרי בחרתי בה לחנך את ילדתי...ואני מאוד סומכת עליה. זה מה שאני רוצה שהיא תבין. שמבחינתי - היא בעלת הידע. היא עם ביתי, בשטחה והיא תחליט, ואני - אשתף פעולה כי מטרתנו משותפת.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
דרדסית יקרה ,
השבמחקאת העלית כאן סוגיה מאוד מעניינת,מתישה משהו, יש להן לגננות האחרות, למורות ובכלל לאנשים את זה: "גם את גננת" , "אוי גם אמא שלך גננת" "את בטח מבינה כי את גננת" וכן הלאה .
את דרדסית יקרה נצמדת לבתך ושם תישארי רק אמא שלה, וכשיפנו אלייך "כי את גננת" תחייכי כמו גדולה.............חוצמזה שיש לך חיוך מקסים, ותגידי שעכשיו "אני אמא של...." ואחר כך נדבר,
אנחנו מכתיבים לסביבה איך אנחנו רוצים שיתייחסו אלינו, בהצלחה לבת שלך.
אגב, את גננת? חהחהחהחהחה
נשיקות מרסל.
שלום לך,
השבמחקהמצב שאת מתארת הוא מצב טבעי בו היא כנראה מנסה למצוא את הדרך לשיחה משותפת איתך. עם זאת ישנם הורים שמאוד אוהבים להחצין את קרבתם לתחום החינוכי ולהגיד "גם אני גננת" ,"אני מורה" ולהחצין זאת עד כדי התערבות בעבודתה של הגננת שזה לא תמיד לענין. בכל אופן חשוב שתבהירי לגננת את תחושתיך כדי שתוכלי להרגיש בנוח בהתנהלות מולה.
בהצלחה
היי
השבמחקכאמא לשלושה בנים, הקטן עדיין בגן, אני שותפה מלאה לתחושות שהעלית. שלא כמוך, לי רק בילד השלישי הגיעה ההחלטה שלא להתפשר על הזכות שלי להתייחסות כאמא ולא כגננת ועדיין זה קשה לי מאוד. בפעמיים הקודמות הרגשתי ששילמתי מחיר כאמא בגלל שאני גננת, שאני לא יכולה לשאול, לבקש, להתעקש וכו' כמו כל אמא אחרת כי הרי "לא נעים" ומצפים ממך לאיזה שהיא התייחסות אחרת. בפעם השלישית החלטתי - לא עוד - ואף אמרתי זאת באופן ברור לגננת של בני. ועדיין, ואולי זה לגמרי התחושות שלי, אני לא מרגישה מספיק בנוח.
אני מניחה שזה תלוי בגורמים שונים - בך כאמא,בילד הספציפי, בצוות הגן וכמובן בגננת. אבל בהחלט זו צריכה להיות החלטה מודעת שלך ומדוברת בקול עם צוות הגן והגננת ולא לצפות שהם יבינו את הדברים לבד.
תמשיכי ואל תוותרי, אפרת
הי מירב וענת... הדרך עוד ארוכה במכשולים שכאלו... ההתקלויות הבלתי נעימות שמצפים ממך כאמא גננת הולך איתנו לאורך כל הדרך כל עוד הילדים נמצאים בגן ובבית הספר... וצריך להתייחס לכל ההערות/הארות של מחנכי הילדים שלנו כחלק משיגרת חיים שמפגישה גם אותנו כעובדי חינוך לא פעם עם הורים שהם.... למשל מגשרים, מאמנים אישיים שמסתכלים עלינו בעין בוחנת בעשייה שלנו... ולא פעם גם אנחנו בוחנות את בעלי המקצועות השונים של ההורים בגן... רק במקרה שלנו זה הילדים שלנו שנמצאים שם....
השבמחקכאמא לילדים שכבר אחרי.... תיכון... זה עובר כל כך מהר ואז מצפים מאיתנו כדודה גננת.... כשכנה יועצת לילדים שגרים בסביבתך וזה הדבר האחרון שמתחשק לנו לעשות... אחרי יום עבודה עמוס... ולכן לעודד ולייעל את הכ- זה עובר ואנחנו כולנו באותה סירה
לילה טוב