והפעם בחרנו להציג בפניכן חברות יקרות את הכתיבה האישית/ציבורית כפי שתוארה ע"י הורוויץ במאמרו והוא לבדו לומד כאן .מנקודת מבטה של אם לנערה מתבגרת.
"אמא עוד רגע..", "אבל רק עכשיו התיישבתי.." "אל תציצי.." , "למה את לא מכבדת את הפרטיות שלי.." משפטים אלו ועוד דומיהם נאמרו מפיה של נערה צעירה. הרי ברור לכל מי ששוחח עם הנערה כי אמה רוצה בטובתה וכי הייתה מעוניינת לדעת מעט על חייה, מה היא עושה, עם מי מדברת. חרדותיה של האם , מה היא עושה שם כל היום מול המחשב? כשהלכתי לעבודה היא הייתה שם ועכשיו כשאני חוזרת היא עדיין שם? עם מי היא מתכתבת? אולי אני אציץ רק פעם אחת? כל אלו לא חדלים מלהעסיק את מחשבותיה. ואכן הנערה מבלה שעות רבות מול המחשב בכתיבת הגיגים, סיפורים, חוויות, חשיפת פרטים אישיים בנוגע למהלך יומה ואירועי אותו היום . כמובן כי דברים אלו ישירות מועלים ל"מסך הגדול" וכל החפץ בכך יכול לעיין בהם ואף להגיב. הפחד כי תתכתב עם אדם שאינו רוצה בטובתה או אף מעוניין להרע לה אינו מרפה,עוד אודות סכנות האינטרנט. ולמרות זאת עניין נוסף עולה מסיטואציה שכזו והוא כי מדוע מבזבזת הנערה שעות רבות כל כך מול המחשב במקום לצאת החוצה ולפגוש חברות ולספר להן הכול פנים אל פנים, הרי כשאנו היינו נערות הייתה זו חוויה בלתי רגילה לבלות מחוץ לבית והנה במקרה זה מעדיפה הנערה להישאר בבית ולהשתמש במחשב ככלי תקשורתי חברתי. פועל יוצא של כך גורם לנערות הצעירות להיפגש פחות ופחות משום שמרבית התקשורת שלהן יכולה להתקיים דרך המחשב, כך גם היכרות עם אנשים חדשים. רבות מכן בוודאי זוכרות חוויות רבות מתקופת הנעורים אותם חוויות שאתן יכולות לספר לילדים שלכן ואף לנכדים, ייתכן שחלקן לא היו חוויות טובות אך מתוך כל אלו ניתן גם ללמוד.
"אמא עוד רגע..", "אבל רק עכשיו התיישבתי.." "אל תציצי.." , "למה את לא מכבדת את הפרטיות שלי.." משפטים אלו ועוד דומיהם נאמרו מפיה של נערה צעירה. הרי ברור לכל מי ששוחח עם הנערה כי אמה רוצה בטובתה וכי הייתה מעוניינת לדעת מעט על חייה, מה היא עושה, עם מי מדברת. חרדותיה של האם , מה היא עושה שם כל היום מול המחשב? כשהלכתי לעבודה היא הייתה שם ועכשיו כשאני חוזרת היא עדיין שם? עם מי היא מתכתבת? אולי אני אציץ רק פעם אחת? כל אלו לא חדלים מלהעסיק את מחשבותיה. ואכן הנערה מבלה שעות רבות מול המחשב בכתיבת הגיגים, סיפורים, חוויות, חשיפת פרטים אישיים בנוגע למהלך יומה ואירועי אותו היום . כמובן כי דברים אלו ישירות מועלים ל"מסך הגדול" וכל החפץ בכך יכול לעיין בהם ואף להגיב. הפחד כי תתכתב עם אדם שאינו רוצה בטובתה או אף מעוניין להרע לה אינו מרפה,עוד אודות סכנות האינטרנט. ולמרות זאת עניין נוסף עולה מסיטואציה שכזו והוא כי מדוע מבזבזת הנערה שעות רבות כל כך מול המחשב במקום לצאת החוצה ולפגוש חברות ולספר להן הכול פנים אל פנים, הרי כשאנו היינו נערות הייתה זו חוויה בלתי רגילה לבלות מחוץ לבית והנה במקרה זה מעדיפה הנערה להישאר בבית ולהשתמש במחשב ככלי תקשורתי חברתי. פועל יוצא של כך גורם לנערות הצעירות להיפגש פחות ופחות משום שמרבית התקשורת שלהן יכולה להתקיים דרך המחשב, כך גם היכרות עם אנשים חדשים. רבות מכן בוודאי זוכרות חוויות רבות מתקופת הנעורים אותם חוויות שאתן יכולות לספר לילדים שלכן ואף לנכדים, ייתכן שחלקן לא היו חוויות טובות אך מתוך כל אלו ניתן גם ללמוד.
שאלות רבות עולות מתוך כך: לאן נעלמה חווית ההיכרות? חווית הבילויים המשותפים עם חברות? מה תוכל לספר נערה צעירה זו לילדה שיגדלו, איזה נסיון חיים תוכל להעביר להם? אך בהקשר לגיל הרך עולה שאלה חשובה עוד יותר: הנערה שתוארה נחשפה לאינטרנט בגיל הבגרות, ילדנו כיום נחשפים מוקדם יותר ומהר מאוד לאפשרויות התקשורת באינטרנט, והם יודעים גם לתפעלו אפילו יותר טוב מן המבוגר. מה יקרה כשיגיעו לגילה של הנערה? האם נוכל לומר כי התלות תהיה גדולה יותר במחשב? האם הילדים ידעו כיצד לתקשר עם האחר שלא באמצעות התכתבות? ברור כי ככל שעוברות השנים הטכנולוגיה מתפתחת ונולדים דברים חדשים, אך היכן נמתח את הגבול? מתי נזעק חמס???
מאיתנו הדרדסיות
דרדסיות יקרות
השבמחקהאינטרנט הפך לחלק מחיינו וזו עובדה על יתרונותיה וחסרונותיה, נושא שדיברנו עליו רבות גם בפוסטים וגם בתגובות. לא ניתן ללכת אחור ולא בטוח גם שהיינו רוצים, אבל אין להתעלם מהסכנות וכאשר מדובר בילדים אלו אכן סכנות. כאמהות למתבגרים חווינו ועדיין חוות סיטואציות לא נעימות ואף מסוכנות. אנו מזמינות אתכן לקרוא על כך בפוסט האחרון בבלוג שלנו העוסק בנקודת מבט אישית בהתייחס לכתיבתו של הורביץ. בנוגע לשאלותיכן בסוף הפוסט - לא נראה לנו שהדברים, גם אם אינם מוצאים חן בעינינו כהורים, תלויים בנו בלבד, אנו כמובן יכולים להגביל בשעות או אתרים אבל מעבר לכך יש להפנים כי זהו דור אחר, תקופה אחרת (נשמעות זקנות???) ומן הסתם קשרי החברות והתקשורת שלהם יהיו אחרים ממה שהכרנו אנחנו.
מרסל ואפרת
מאוד חשוב שאנו כהורים עוד בגיל הרך נציב לילדנו גבולות ברורים בקשר לזמן השהות אל מול המחשב. אמנם האינטרנט הוא חלק בלתי נפרד מחינו, אך הוא אינו היחידי. חשוב לעודד ילדים להיפגש ולא רק לדבר דרך המסנג'ר. חשוב לעודד ילדים לכתוב בלוגים על למנת לשפר את ההבעה בכתב. אך עלינו לשים לב, באיזה אתרים הם גולשים ועם מי הם מתכתבים.אל לנו לומר להם כי הישיבה מול המחשב מקלקלת אותם זה רק יוביל להתמרדות. עלינו לנוט אותם לגלוש באתרים בטוחים, לעודד אותם לקרוא ולכתוב על נושאים שמעניינים אותם, ןלשתף את חבריהם באותם הנושאים
השבמחקדרדסיות חמודות ערב טוב.... כולנו חווים ביום יום את התנהלות חיי הילדים שלנו סביב הכלי הכי משמעותי עבורם המחשב ושלא נדבר על ההסחפות של כולם לקהילת הfacebook שמוביל ומוליך אותם מהרגע שנכנסים לתוך הבית ועד לשעות הקטנות של הלילה... שם יש להם את קהילת החברים והכל מול המסך... אבל יש גם את אלו שלמרות הצמדותם למרקע המחשב , באופיים ימזגו את חייהם גם מחוץ לבית עם חברים,בילויים ותרבויות למנהם... צריך להתרגל לתרבות חייהם השונה מחיינו כילדים... כמו בשיר של עוזי חיטמן שמחפש היכם מסתתרים המשחקים של פעם... ולענינינו.. כל עוד הם צעירים מילת המפתח גבולות... בגלישה באינטרנט , במשחקי המחשב וכל הנלוה. סמכות הורים יכולה לבוא לידי ביטוי כשהם עוד מקשיבים לנו
השבמחקלילה טוב תמי דפנה נעמי